בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, דחה את ערעורו של עובד שפוטר, שהגיש הוא לאחר שתביעתו נדחתה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. העובד טען בין היתר, כי הליך פיטוריו לא היה חוקי וכי פוטר עת שהה בחופשת מחלה. בית הדין הארצי קבע, כי העובד לא הוכיח את טענותיו אלא ההיפך, בהתנהלותו שלו נפל דופי והוא זה אשר נהג בחוסר תום לב עת שהסתיר מסמכים מהותיים ממעסיקו במועד השימוע.
הרקע – פציעתו של העובד עד פיטוריו
העובד עבד כ-6 שנים במפעל "טבע טק" כמפעיל כימי, עד למועד פציעתו בשנת 2016 במהלך משחק כדורגל במסגרת העבודה, כאשר מאותו המועד "הלך ובא" מהעבודה, עד לחודש אפריל 2017, אז עבר ניתוח בברכו שלאחריו יצא לחופשת מחלה.
העובד התנהל מול העובדת הסוציאלית במקום עבודתו, לה הציג אישורים רפואיים ותעודות מחלה אך לא שיתף עימה פעולה מעבר לכך וכאשר ביקשה היא מספר פעמים לתאם לו בדיקה אצל רופא תעסוקתי מטעם המעסיק על מנת לבדוק האם יוכל לחזור לעבודה, התחמק ולא הופיע למועד הבדיקה.
לא רק זאת, אלא שהעובד הסתיר מהמעסיק מסמך מאת רופא תעסוקתי אליו ניגש באופן פרטי לפיו, היה מוגבל בחזרה לעבודה, מסמך אשר התגלה רק בהליכים המשפטיים (!).
בהמשך, זומן העובד לשימוע לפניי פיטורין, הן בשל אי כשירותו לבצע את עבודתו והן בשל הליכי צמצום במפעל. גם במועד השימוע לא הציג העובד מסמכים רפואיים מהותיים אשר היו בידיו.
בחודש אוקטובר 2017 הסתיימה העסקתו של העובד, כאשר בסמוך לאחר מכן, הגיש העובד את תביעתו בגין פיטורין שלא כדין, פיצויים בגין שימוע שלא כדין, חוסר תום לב ועוד.
דחיית תביעת התובע בבית הדין לאזורי
לאחר שבחן את שלל הראיות, דחה בית הדין האזורי לעבודה את תביעת העובד על כל רכיביה. בית הדין קבע, בין היתר, כי הליך הפיטורין נעשה כדין, כי הליך השימוע היה חוקי ונוהל בהתאם לדרישות הפסיקה וכי העובד לא פוטר עת שהה בחופשת מחלה.
בית הדין האזורי עוד קבע, כי לאורך כל הדרך ואף בהליך השימוע, התנהל העובד בחוסר תום לב, בחוסר הגינות ובמניפולטיביות שאין כדוגמתה, תוך הסתרת מידע ומסמכים מהותיים מהמעסיק.
העובד לא ויתר והגיש ערעור – שנדחה אף הוא
עו"ד שירי אלון מסבירה כי בית הדין הארצי דחה מכל וכל את ערעור העובד ואת כל טענותיו. בית הדין הדגיש שוב ושוב את חוסר תום ליבו של העובד כפי שעלה מהראיות ואת העובדה שהסתיר מידע מהותי מאת המעסיק, לרבות מידע רפואי אשר נוגע למצב רפואי קודם בליבו (!).
בית הדין קבע, כי החובה המוטלת על המעסיק לערוך שימוע "בלב שלם ובנפש חפצה", מוטלת אף על העובד. לעובד ניתנה ההזדמנות אמיתית וכנה להשמיע טענותיו בשימוע, להציג מסמכים רפואיים ואפילו לנסות לבקש לעבוד בתפקיד חלופי והוא בחר שלא לעשות כן.
בית הדין הארצי גרס כי, העובד נהג כך משום שניסה למקסם את "רווחי הפציעה" הן מהמעסיק, הן מהביטוח הלאומי והן מחברת הביטוח, אך בפועל, המעסיק התנהל כדין ואף למעלה מכך.
אם כן, נראה כי הגם שבתי הדין לעבודה נוטים על פי רוב להעדיף את גרסת העובד ה"חלש" על פני גרסת המעסיק ה"חזק", בייחוד כאשר המדובר על חברה בסדר גודל כזה, אך חשוב להבין, כי שיקולים של תום לב והגינות, שהינם עקרונות על אצלנו, יחולו כל הצדדים ללא יוצא מן הכלל.
לקריאת פסק הדין המלא ראו: 36149-10-20.
