בית המשפט לענייני משפחה באילת, קיבל את בקשתו הדחופה של האב להורות לבת זוגו לחזור להתגורר בסמוך אליו ביחד עם ביתו הקטינה וזאת, בתוך 14 ימים ממועד ההחלטה. בית המשפט קבע, כי התנהלות בת הזוג, אשר עשתה דין לעצמה ועברה להתגורר ביחד עם הקטינה אצל אימה במרחק של כ-400 ק"מ מהאב, אינה מקובלת בשום אופן ובייחוד כאשר נעשתה ללא שטרחה בת הזוג להתייעץ עם האב או עם גורמים מקצועיים.
ברחה עם הקטינה על דעת עצמה לקצה המדינה
האב ובת הזוג היו בני זוג כ-7 שנים אשר התגוררו ביחד ומזוגיות זו נולדה הקטינה כבת 3 במועד הרלוונטי. בת הזוג טענה באמצעות עורך דין לגירושין כי מרגע הולדת הקטינה, היא גידלה אותה כמעט לבדה והייתה איתה לבד במשך רוב שעות היום, כאשר האב היה עסוק בעבודתו או בתחביביו האישיים וכמעט ולא הקדיש זמן לקטינה, למעט מספר שעות בסופי שבוע. בת הזוג הוסיפה, כי לא יכלה לצאת לעבודה וכל חייה סבבו סביב הטיפול בקטינה ובאין ברירה, סמכה על האב אשר הבטיח לה הבטחות שווא, כי בקרוב יעברו למרכז הארץ, שם תוכל לקבל יותר עזרה. בת הזוג העידה, כי במשך השנים אף חוותה אלימות נפשית ומילולית מהאב, עד אשר לאחר מריבה קשה ביניהם, בה גידף אותה ולמעשה גירש אותה מהדירה, ארזה את חפציה ועברה להתגורר ביחד עם הקטינה עם אמה, המצויה במרחק של כ-400 ק"מ מהמיקום בו התגוררו בני הזוג. בת הזוג טענה, כי מיום שעברה לבית אימה, השתפרו חייה, היא מצאה עבודה טובה והקטינה מטופלת במסגרת חינוכית טובה. בת הזוג ציינה, כי מעולם לא מנעה את הקשר בין הקטינה לבין האב ואף הציעה מספר פעמים כי ישהה עימה, אך הוא טען שקשה לו לשהות עם הקטינה זמן רב.
האב נותק מהקטינה בעל כורחו
לגרסת האב, בת הזוג פשוט החליטה על דעת עצמה לעבור להתגורר ביחד עם הקטינה במרחק כה רב ממנו, ללא שהתייעצה עימו על כך ואפילו, ללא שהודיעה לו על כך בטרם עברה. האב סיפר כי ביקש מבת הזוג פעמים רבות להחזיר את הקטינה ולשוב ולהתגורר בדירה, אך היא עומדת על דעתה ולא מוכנה לחזור ויותר מכך, אף לא מוכנה כי ייפגש עם הקטינה שכן חוששת כי "יחטוף" אותה בחזרה אליו.
ההחלטה – בת הזוג תחזור להתגורר בסמוך לאב
שני ההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים של הקטינה ולבת הזוג אין עדיפות על פני האב משום היותה האם. בת הזוג נהגה באופן חד צדדי ללא שטרחה להתייעץ עם האב ועם הגורמים המקצועיים, טרם "תלשה" את הקטינה מאביה וממרכז חייה.
לאב יש זכות לפגוש את הקטינה ולשהות עימה ולהיות שותף בגידולה היומיומי ואין הוא צריך לעבור מאות קילומטרים מידי שבוע בכדי לעשות כן.
בפני בת הזוג פתוחה האופציה להגיש בקשה להעתקת מקום מגורים, בה ידונו לאחר שכל הגורמים המקצועיים יתנו דעתם לגבי מה נכון לקטינה ולא לאימה וכמובן, תילקח עמדת האב כשיקול מרכזי אך בכל מקרה, מעבר חד צדדי של הבת הזוג וכה קיצוני כגון זה – לא יתקבל.
לכן קבע בית המשפט כי על בת הזוג לשוב ולהתגורר בדירה בסמוך לאב, אשר גם יממן את חודשי השכירות הראשונים על כל הכרוך בכך.
עו"ד צפית דיבון קצובר מסכמת כי הגם שלעיתים נדמה לאישה כי היא ההורה האולטימטיבי ובייחוד כאשר מדובר על קטינים בגיל הרך (מתחת לגיל 6), עדיין עליה לזכור, כי ישנו הורה נוסף מן העבר השני, בעל זכויות שאינן פחותות משלה לשהות ולגדל את ילדיו ובית המשפט יגן אף על הזכויות הללו בין כתליו.
לקריאת פסק הדין המלא ראו: 69766-10-21.
