שנתיים בעיריית אשקלון, הספיקו לארז שטרית כדי לגבש החלטה מורכבת ולא פשוטה, שהוא עוזב את העירייה ואת האחריות הבטחונית שהוטלה עליו, לטובת שירות אזרחי וכזה שכבר לא יהיה שזור בדרישות בטחוניות.
לפני כשנתיים, פרש שטרית משירות בצה"ל ובשב"כ, אחרי 30 שנות עבודה אינטנסיביות ונתקל במכרז לניהול אגף בטחון וחירום בעיריית אשקלון. ראש העיר, תומר גלאם, החליט להקים אגף חדש בעירייה ורתם למשימה את שטרית.
בדיעבד התברר כי הבחירה בשטרית שניהל את משבר הקורונה היטב תוך התמודדות עם משברים אחרים, הרים את מערך האכיפה העירונית לגבהים חדשים ותפעל את המלחמה האחרונה בצורה מושלמת, הייתה בחירה מצויינת, אלא שהשבוע, נפרד שטרית מהמקום שהיה לו בית ויצא לדרך חדשה.
בראיון פרידה, מספר שטרית לסקופ על השנתיים האינטנסיביות, האתגרים, הקשיים בדרך וההחלטה לעשות מהפך בחייו.
תשע בבוקר, אנחנו יושבים במרינה, זה משהו שלא עשית הרבה מאוד זמן. איך החופש?
"החופש מתוק. מאתמול בצהריים, שסיימתי את תפקידי בעירייה באופן רשמי, הטלפון שלי נדם. יש שקט שאני לא מורגל אליו. פתאום אין פניות, אין עניינים לטפל בהם. זה כמו חלל ריק שאתה מנסה להכיל אותו ולהפנים. זה מצב חדש ואני לומד אותו".
אתה אומר שזה מתוק, מההיכרות שלי איתך, הפנים שלך משדרות משהו אחר.
"תראי, בגיל 18 התגייסתי למגלן, הייתי 6.5 שנים מחייל ועד למפקד פלוגה, הייתי חתום לקריירה צבאית ורצה הגורל, פנו אליי מהשב"כ, ויתרתי על קריירה צבאית והתחלתי בשב"כ מאפס. יש לי רצף של 22 שנות עבודה בשב"כ, בתוכם הפוגה של 4 שנים במהלכן הייתי דיפלומט וניהלתי את הבטחון בשגרירות ישראל באנקרה. חוויתי שם אירועים משמעותיים כמו שייט המרמרה, הסיפור שהפך את הדיפלומטים הישראלים לבני ארובה. לאחר מכן עברתי לוינה, שם נהנתי משליחות שונה עם טיולים באירופה, חזרתי לישראל, התקדמתי בשב"כ, ובנקודה מסויימת החלטתי לנסות את עצמי בחוץ. הלכתי לפרישה ומצאתי את עצמי בעיריית אשקלון. כלומר שעד עכשיו, 32 שנים, לא נחתי ורק עבדתי. זה מצב שצריך להתרגל אליו. הריקנות מוזרה כי לא עצרתי אף פעם. זאת הפעם הראשונה בחיי כאדם בוגר שאין לי עבודה, לא היה אירוע כזה. אני חייב לעבוד, אני לא אדם שקם בעשר ועושה חלטורות. גם היום, שזה היום הראשון שלי בחופש, אני נפגש איתך ומיד אחר כך הולך לפגוש חבורת תורמים מארצות הברית כדי לנסות להשיג עוד קצת תרומות לעיר. זאת ציונות לשמה, אני עושה את זה באהבה למען המולדת. מסיים עם התורמים ועובר להתראיין לארגון היהודי הגדול בעולם. כבוד הוא לי ולעיריית אשקלון".
ולמי שלא מכיר את ההיסטוריה, שטרית הגיע לעיריית אשקלון שהייתה קצת אבודה בכל הנוגע למערך הבטחון והמוכנות העירונית למצבי חירום. גלאם שראה את העיר מתפתחת ומושכת הגירה חיובית משמעותית, הבין שהגיע הזמן לאגד את כל האגפים הרלוונטים לתוך אגף אחד שבראשו יעמוד אדם מנוסה ואמיץ, שיוכל להתמודד עם כמה חזיתות במקביל ולרכז את המאבק הפלילי, אזרחי, בטחוני ולאומי. שטרית נקרא לדגל ועמד במשימה. הוא איגד את מערך האכיפה העירונית, שיפר את שיתוף הפעולה בין המשטרה לעירייה באופן ניכר ופיקד על מערך הבטחון העירוני מול גופי הממשלה והצבא. רגע לפני שפרצה מגיפת הקורונה, הודיע שטרית על פרישה מהעירייה אך חזר בו.
רצית לפרוש בעבר, מה גרם לכך?
"קודם כל, יש הבדל דרמטי בין הפרישה הקודמת לנוכחית. הייתה נקודה שבה כעסתי על משהו, הרגשתי אכזבה נקודתית. הרגשתי שהכל תקוע ואני לא מצליח לקדם כלום. אני דורש מעצמי לא פחות מהצטיינות בכל דבר שאני עושה. אני מרוצה מעצמי אבל אף פעם לא מאה אחוז, אני תמיד רואה את הפגמים בעצמי ובסביבה. זו תכונה שדוחפת אותי קדימה כל הזמן. לקח לראש העיר חודש בערך להבין מי אני ואחר כך הוא הבין שיש עוד מכלולים שצריך להריץ למעלה וכך נולדו תפקידים נוספים. ייאמר לזכותו של תומר, שכשרציתי לפרוש, ניהלנו שיחה מקצועית, הוא בדק היכן החסמים ופתח לי את כל הדלתות שהיו חסומות. לא הגשמתי את הציפיות שלי מעצמי באותו זמן. אני זזתי מהר והארגון זז לאט. מיד שרציתי ללכת, פרצה הקורונה וראש העיר ביקש ממני להישאר. הקשר שלי איתו היה חם לאורך כל הדרך וכך יצא שנשארתי".
הפכת לבורג מרכזי בניהול משבר הקורונה.
"לטעמי ניהול משבר הקורונה בעיר הוא סיפור הצלחה גדול וכולם שותפים בו. העבודה הייתה קשה ואינטנסיבית, פעלנו בכמה מישורים ומידי יום כבר בחמש בבוקר היינו פורקים משאיות מזון ומחלקים עשרות אלפי מנות לתושבים כדי שלא יצאו מהבית. תוך כדי התעסקתי גם באכיפה ומניעה של הקורונה. אני חושב שכולם עשו עבודה יוצאת מהכלל".
האכיפה העירונית תפסה תאוצה בתקופה שלך.
"אנשים צריכים לדעת שעיר ללא אכיפה זה דבר רע. כשאזרחים רואים שאין פקחים, הם פשוט עושים מה שהם רוצים ונהיה כאוס שפוגע בכולם. ראינו את זה באובדן המשילות של המשטרה בערים המעורבות לאחרונה. כעיר שגדלה מאוד בתקופה האחרונה, אם יש 98% ששומרים על החוק, ורק 2% שלא, זה עדיין הרבה מאוד. בעיר שלנו מדובר על למעלה מ-3,000 תושבים שעושים מה שהם רוצים, והתושבים שכן שומרים על החוק פונים למוקד העירוני ודורשים טיפול. העיר הפסיקה להיות ישוב קטן והאתגר לייצר סדר ציבורי התעצם והפך לאירוע משמעותי. אחד ההישגים הגדולים שלי הוא החיבור עם המשטרה וזה לא פשוט. גם הפיקוח העירוני עבר תהליך של ממש והפקחים נותנים מעצמם מסביב לשעון ודואג לסדר. אל תשכחו שבסופי שבוע העיר "נכבשת" על ידי תושבי חוץ שמגיעים לחופים ומישהו צריך לדאוג שיהיה כאן סדר. אשקלון היא עיר חינמית לכולם והעירייה משקיעה הרבה מאוד משאבים וכסף כדי לשמור שהכל יתנהל כשורה. יש מי שבטוח שאכיפה היא כדי להעשיר את הקופה אבל אכיפה היא אמצעי ולא מטרה. הכסף שנכנס לקופת העיר מהאכיפה, די מתאזן עם ההוצאות הכרוכות באכיפה.זה נטו לטובת הסדר הציבורי. חשוב שכולם ידעו שלהיות פקח זאת עבודה קשה וכפויית טובה. הם עובדים בתנאים קשים ומרוויחים מעט לעומת העבודה שלהם. צריך להעריך אותם".
שטרית שכאמור ציפה להתפתח ולצאת מדמות הביטחוניסט החזק ושומר הסף העירוני, לא מימש את הציפיות איתן הגיע ולכן גמלה בליבו ההחלטה לפרוש אחרי סיום ניהול משבר הקורונה. בעירייה קיבלו את ההחלטה של שטרית באכזבה, אם כי היו כאלה שדווקא יצאו מרוצים מהמהלך, אחרי שניסו לטרפד את הקידום שלו במערכת העירונית.
בלי לייפות את המציאות, שמו לך רגליים?
"אני שומע כל מיני דברים. יש אצלי סוג של דיסוננס. אחרי 32 שנה בהן ניהלתי פיזית בטחון בדרגות שונות ומבלי להישמע יהיר, הוכחתי שאני יודע לנהל ולתפקד בכל מיני צורות וארגונים, ואולי זה ישמע קשה אבל מעולם לא נכשלתי ואני מאמין שזה יכול לבוא בהמשך. הרגשתי שאני רוצה לנהל חברה אזרחית שלא קשורה לתחום הבטחון בתור מנכ"ל או סמנכ"ל. כשיצא המכרז בעירייה ידעתי שזאת דלת הכניסה שלי לארגון והציפייה הייתה להתנתק מבטחון ולעבור לדברים אחרים. חשבתי שאבוא ויראו את היכולות שלי וכך אוכל לייצר התניידות רוחבית או כלפי מעלה אבל כנראה שאי אפשר לנתק אותי מהדברים שלקחתי עליהם אחריות. הרגשתי באיזשהו מקום קצת שריף של העיר וזה הדבר האחרון שרציתי להיות. יש כאלה שזה החלום שלהם, לא אני. אני לא מתעסק במי שם רגליים או לא רצה לראות אותי מתקדם. זה רעשי רקע שידעתי להתעלם מהם. למה לי לעצור ולהתעכב? לפעמים כעסתי אבל האנשים שלי היו כל כך איתי, אם זה תומר, ואירית נתן והמנכ"ל החדש עידן דוד ולכן התעלמתי".
איך בישרת לראש העיר שאתה עוזב?
"לפני שבישרתי לו, וידאתי עם עצמי שלא מדובר בהחלטה אימפולסיבית או אמוציונלית. לקחתי כמה חודשים כדי לחשוב שוב. באחד הסיורים ביקשתי ממנו ללכת הצידה ודיברתי איתו בפתחון לב. הוא חיבק אותי ואמר שהוא מבין ויודע שאני כבר לא נהנה ממה שאני עושה. הוא אמר שהוא משחרר אותי באהבה. היו לחצים שאשאר עד הרגע האחרון. אני אוהב את העיר ואוהב את העירייה. אחד הדברים הכי קשים לי כרגע זה שאני מפסיק לשרת את העיר שלי. אף ארגון לא מושלם אבל בעירייה יש הרבה אנשים פשוטים וטובים שעובדים קשה בשביל העיר הזאת".
▪️▪️▪️▪️▪️▪️▪️▪️
את הפינאלה שלו בעיריית אשקלון, ביצע שטרית מיד אחרי שהודיע על ההתפטרות, עם תחילת מבצע שומר החומות. עם כל הכבוד לאכיפה העירונית וניהול הקורונה, שטרית לא נח לרגע ונערך עם כל הגורמים הרלוונטים, ליום בו תפרוץ מלחמה. בחודשים האחרונים מוקם חמ"ל עירוני מתקדם, עטוף בכל הטכנולוגיות החדשות. בזמן שישנתם, בעיריית אשקלון התכוננו לתרחיש מלחיץ במיוחד שבו קיימת האפשרות שבניינים יקרסו, אם ארגוני הטרור ישתמשו ברקטות עתירות משקל. התרחיש לא היה רחוק מלהתממש שכן החמאס ירה לעבר ישראל את הרקטות המדוברות, רק שאלה נפלו באורח נס בשטחים פתוחים ויצרו מכתשים עצומים שמדאיגים את מערכת הבטחון בישראל.
מה שכן התממש הוא ריבוי הזירות. צוותי הבטחון וההצלה התמודדו עם 19 זירות במקביל ושטרית מגדיר את יעילות ההתמודדות בשטח כהצלחה מסחררת: "כולם נרתמו והיו ערוכים לצורך העניין, היה לנו חמ"ל לתפארת שהוקם מבעוד מועד והיה מוכן לקרב".
ציפית לסבב כזה?
"אותי הטרידה האפשרות שיקרסו בניינים וגם לזה נערכנו באמצעות ציוד ייעודי והקמת צוות שמיומן במצבים דומים. זה יכול להגיע לאשקלון בעימותים הבאים ומחובתנו להיערך לגרוע מכל. יצרנו מסגרת מדהימה בניהול המערכה והגיעו לכאן מהצבא לראות את ההתנהלות של העירייה. קיבלנו מחמאות מקצה לקצה. כולם עשו עבודה מדהימה, כל המכלולים וכוחות הבטחון וההצלה דאגו להחזיר את העיר לנורמל תוך שעה-שעה וחצי מרגע פגיעת הרקטה. אם תסתובבי בעיר תראי שכבר החלו לשפץ אתרי נפילה".
יש לנו סיבה לדאוג לקראת הסבב הבא?
"לפני עשרים שנה יצאנו מעזה ולא היו להם רקטות, רק אבנים ובקבוקי תבערה. אחרי שיצאנו, הם הצליחו לייצר את הטילים הראשונים ואני זוכר ששמעון פרס זלזל בזה ואמר שמדובר בבדיחה. בעימות שלאחר מכן הם כבר ירו גראדים ואז פותחה כיפת ברזל. אני שמח שיש אותה ומעריך מאוד את המפתחים שלה ואת עמיר פרץ שדחף, אין ספק שמדובר בהישג גדול שלו. הכיפה הייתה אמורה לתת לממשלה אורכה למצוא פתרון אפקטיבי לעזה. מה שקרה בפועל שהכיפה הייתה כל כך יעילה שמקבלי ההחלטות חשבו שיש להם זמן ולא מיהרו לטפל בבעיה האמיתית. אני למדתי משפט "קו הגנה לעולם יפרץ" וזה מה שקרה בסבב הזה. ארגוני הטרור הבינו שהיעלות של כיפת ברזל היא 90% והם ירו עלינו כמעט אלף טילים, מתוכם 75 נחתו בשטחי העיר. יש לנו גם בעיה כלכלית מולם, כי כל טמיר של כיפת ברזל שעף, עולה לקופה הציבורית בין 60-80 אלף ש"ח, וגם בעיה בטחונית. הציבור האשקלוני כבר פחות מאמין בכיפת ברזל כי הוא חווה 960 שיגורים וכל נפילה בעיר זרעה הרס עצום. הסתובבתי בעיר תחת האזעקות וראיתי רחובות ריקים, מחזה שלא ראיתי בעבר. אנשים הבינו שהטילים אשכרה נופלים עליהם ולא יצאו מהבית. הכיפה הגיעה למקסימום שהיא יכולה לספק בהגנה. היריב הבין שהדרך היא לירות אלפי רקטות וככה לחדור והוא הצליח לזרוע הרס ובהלה. הממשלה צריכה להחליט מה היא עושה עם הסיפור של עזה כי הסבב הבא שבוודאי יתרחש, יהיה קשה יותר. זאת לא נבואה, זאת עובדה".
אז איך אתה משאיר אותנו לבד במצב הנוכחי?
"לכל אחד יש מחליף ואני בטוח שיגיע במקומי מישהו נהדר. אני שמח וגאה למסור את המושכות למי שיגיע במקומי. אני רוצה להגיד לכם שהארגון לא מושלם אבל יש לכם ראש עיר שלא ישן בלילה מדאגה לעיר. תומר מסתובב בלילות ומחפש פגמים ואז מזמין את האגפים לסדר את התקלות, כך שגם בלעדיי העיר בידיים טובות. ראש העיר הוא שיזם את הקמת האגף והוא לא יתן לאגף הזה ללכת לאיבוד. אני תמיד כאן לרשות העירייה, אגיע בהתנדבות בכל פעם שיקראו לי".
ומה התחנה הבאה שלך?
"אני שם את עצמי על המדף. אני מקווה שהצלחתי ללמד את העיר והסביבה מה אני יודע ושווה. אני חושב שמי שיפנה אליי ירוויח בענק. אני בטוח שיש מי שיקרא את הכתבה ויפנה אליי. אני יודע לספק את הסחורה ולקחת כל ארגון הכי רחוק שיש. אני מאוד לא רוצה להיות בתחום הבטחוני, הגיע הזמן להוריד את החרב, אני את שלי עשיתי. הפרק בחיי של הגנרל בשטח, הסתיים".
