ישיבות המועצה באשקלון הופכות לדלילות מפעם לפעם וחלק מנבחרי הציבור שקיבלו את המנדט לקבל את ההחלטות החשובות באמת בעיר, מפגינים זלזול בוטה שבא לידי ביטוי בחוסר עניין במתרחש ובהיעדרות מופגנת מישיבות המועצה והוועדות העירוניות החשובות בהן הם אמורים להשפיע ולשמור על האינטרס הציבורי.
השבוע, התכנסה מועצת העיר לישיבה החודשית ושוב, חברי מועצה רבים לא הגיעו כלל. איתי סהר ומישל בוסקילה נדבקו בקורונה ולא הגיעו, אפי מור עבר הליך רפואי ונעדר והיתר פשוט ויתרו על התענוג ונשארו בבית.
במהלך הישיבה שעלתה שוב לטונים צורמים והפכה לזירת קרב, יצאו חלק מחברי המועצה ובחרו שלא להצביע על ההסכם שנחתם לאחרונה בין החברה הכלכלית לחברת ראלקו אנרגיה שנבחרה לפרוייקט קירוי מגרשי הספורט בעיר.
מדובר בפרוייקט שנמסר לביצוע לחברת ראלקו אנרגיה ועורר שאלות רבות בקרב חברי מועצה. הדיון על ההסכם שנחתם נדחה כבר פעמיים והשבוע, כשחברי המועצה אפי מור ואיתי סהר שלא הגיעו בגלל סיבות רפואיות, ביקשו לדחות שוב את הדיון על מנת להתעמק בהסכם ולאשר אחרי בחינה יסודית של הפרטים, החליט ראש העיר, תומר גלאם שלא לקבל את הבקשה ולקיים את הדיון בכל מקרה.
גלאם הציע לאיתי סהר להצטרף לישיבת המועצה בזום ולשאול את השאלות הרלוונטיות אך סהר סירב וטען כי יש לדון בהסכם באופן מעמיק ואחראי. גלאם עצמו יצא מהדיון כדי למנוע לזות שפתיים בשל היותו בחל"ת מחברת חשמל.
חבר המועצה איתי סהר אמר השבוע:" הסירוב להסיר את נושא הסכם הקירויים-פוטווולטאיים מסדר היום התברר כפחדני, כשגלאם בכלל יצא מהדיון בהסכם ולא השתתף בו כמובן מבלי לספק שום הסבר. אותו גלאם שבבוקר החליט שהדיון בהסכם יתקיים ולא ידחה כי הוא "דחוף", החליט בערב שהוא בעצם לא יכול לדון בהסכם. מדובר בהסכם רציני, ענייני קרקע, עשרות מיליונים בהיקף. ביקשתי שיערך דיון רציני בהתאם. הכרחי שראש עיר ישתתף בדיון כזה ואם לא זו אחריותו להסביר מה מונע ממנו לעשות את תפקידו. במקרה הזה גם להסביר איך יכול להיות שבבוקר מותר לו לדון בהסכם ובערב אסור.
בקיצור לא מניעות, רק תירוצים. כשנוח מתעסקים, כשלא נוח מתחמקים בשקט החוצה. ההסבר היחיד היה בדברים של ס. ראה"ע מיריי אלטיט, שאני מעריך מאוד, שסיפקה הצצה ל-"רוח המפקד" שמכתיב גלאם: אין משמעות לציבור ואם ידע הציבור או לא ידע. כל עוד להב 433 לא לוקחים אותך לחקירות, כנראה שהכל בסדר. זו לא הדרך אבל כנראה זו רוח המפקד. אין משמעות לציבור ואם ידעו או לא ידעו. איפה שאנחנו קובעים את הגבול – לשם נגיע. אני מציע לאמץ אחריות ציבורית לפני שזה קורה. התקשורת ובעיקר הציבור, הבוס של כל היושבים בחדר – חשוב שתשימו עין ולב".
