בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, דחה את התנגדותו של בן (הבן המתנגד) לקיום צוואת אימו על שלל טענותיו וקיבל את בקשת בן אחר (הבן המבקש) לקיום צוואה המנוחה כלשונה.

כבוד השופטת עידית בן – גב ג'וליאן קבעה אף, לאור התמשכות ההליכים על פני שנים רבות (כ-6 שנים), דחיית כל טענות ההתנגדות והתנהלות הבן המתנגד, ישלם הוא את הסכום של 70,000₪ (!) בגין הוצאות משפט ויזכה בשקל אחד מעיזבון המנוחה.

המנוחה ערכה צוואה הוגנת ברצון חופשי

למנוחה היו שמונה ילדים – שלושה מנישואיה הראשונים – אחד מהם זה הבן המתנגד, וחמישה מנישואיה השניים – אחד מהם הוא הבן המבקש לקיים את הצוואה ובסך הכל שמונה ילדים. המנוחה ערכה את צוואתה בסיוע עו"ד לענייני ירושה כ-7 שנים טרם פטירתה, בה ציוותה את דירתה לבן המבקש ואת יתר עיזבונה, ציוותה בחלקים שווים ליתר  ילדיה. בסמוך למועד בו ערכה המנוחה את הצוואה ולמען הסר כל ספק בעתיד, ביקשה להיבדק אצל רופאה פסיכיאטרית אשר תוכל לקבוע כי הינה כשירה לערוך צוואה וכך היה, הפסיכיאטרית אכן קבעה כי המנוחה כשירה לחתום על צוואה ומבינה בדיוק על מה חותמת.

טענת הבן המתנגד כי קיימת צוואה מאוחרת – נדחתה

לאחר שהתקיימו מספר דיונים ובשלב מאוחר של ההליך, טען הבן המתנגד לפתע כי למנוחה קיימת צוואה מאוחרת וכי נודע לו על כך מאת בת זוגו לשעבר, ללא שצורף כל העתק מהצוואה המאוחרת הנטענת. משכך ומשגם מעדות בת זוגו לשעבר לא הוכח כי קיימת צוואה מאוחרת (ובייחוד כאשר נמצאו סתירות רבות בעדותה של בת הזוג) – נדחה טענה זו על ידי בית המשפט.

טענת הבן המתנגד כי חתימתה של המנוחה זויפה – נדחתה

הבן המתנגד טען, כי החתימה המופיעה על הצוואה ונחזית להיות חתימתה של המנוחה – מזויפת. בית המשפט מינה מומחה מטעמו לבחינת חתימות המנוחה על הצוואה ואחרות  וזה הגיע למסקנה כי מדובר באותן חתימות בוודאות גבוהה ולכן, דחה בית המשפט גם טענה זו.

טענת הבן המתנגד כי המנוחה לא הייתה כשירה – נדחתה

נטען כי המנוחה עברה אירועים מוחיים בעבר שנראה כי השפיעו על כשירותה לערוך צוואה ולכן ולמרות שהייתה חוות דעת פסיכיאטרית שצורפה לצוואה, העדיף בית המשפט לבחון את הסוגייה לעומק ולכן מינה מומחה רפואי מטעמו. המומחה בדק את כל המסמכים הרפואיים של המנוחה הרלוונטיים למועד בו נערכה הצוואה והגיע למסקנה, כי המנוחה הייתה כשירה ולא הייתה כל בעיה רפואית שיכולה הייתה להשפיע על כושרה השכלי.

טענת הבן המתנגד כי המנוחה הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת – נדחתה

נטען כי המנוחה הייתה תלויה בבן המתנגד באופן מלא והוא ניצל את מצבה כדי גרום לה לערוך את הצוואה כפי שנערכה. בית המשפט בחן את הטענה לאור המבחנים שנבעו בפסיקה (עצמאות המנוחה, תלותה בזוכה, בידוד המנוחה מאחרים ועוד) והגיע למסקנה, כי אף טענה זו לא הוכחה.

התנגד? נדחה ונענש מהקבר

לא רק זאת שבית המשפט דחה את כל טענותיו של הבן המתנגד והטיל עליו הוצאות משפט בסכום משמעותי של 70,000 ש"ח, אלא שבכך לא נסתיימו תלאותיו שכן, המנוחה קבעה מנגנון "ענישה" בצוואה לפיו, מי שיתנגד לצוואה, יקבל רק שקל אחד מעיזבונה (!) ובית המשפט, כמובן, כיבד אף רצון זה.

עו"ד צפית דיבון קצובר מסבירה כי לעיתים הביטוי "תפסת מרובה לא תפסת", אינו בבחינת ביטוי בלבד. טוב היה עושה הבן המתנגד לו היה מסתפק בחלקו בעיזבון שהמנוחה בחרה להוריש לו כשהייתה כשירה ובדעה צלולה ולא היה מנסה לפקפק בכשירותה זו והכל, בשל בצע כסף ושיקולי נקמנות נטו.

לקריאת פסק הדין המלא ראו:  32552-12-17.