מזה 19 ימים ילדי אשקלון מנותקים: אפס פעילויות עירוניות במרחבים מוגנים, מוסדות החינוך סגורים, על פעילויות הפגה מחוץ לעיר אין כלל מה לדבר ואם להורים אין תקציב למלונות – משמע ילדי אשקלון נעולים בבתים כבר כמעט שלושה שבועות.
בעוד כל ישובי הסביבה פונו לבתי הארחה, או זכאים לתקציב יומי בסך מאות שקלים למשפחה – תושבי אשקלון שאינם עומדים בקריטריונים של משפחות רווחה, מחוסרי ממ"ד או קשישים, אינם זכאים לדבר.
מה יהיה עם הילדים שמתקשים להתמודד עם המלחמה? הילדים שרגילים לפגוש חברים ולא היו בבית הספר כבר חודש ימים? האם לימודים בזום הינם הפתרון לחברה? הפתרון לנפש הפצועה של הילדים או לבדידות?
ביום שאחרי המלחמה – נשאל את כל השאלות ונדרוש את כל התשובות והפעם לא ניתן לאיש לחמוק מאחריות על הכשלים הרבים, על חוסר הארגון, על המקלטים שהוזנחו למרות התקציבים שהתקבלו. לא ניתן לאיש להתחמק משאלת השאלות – מה עשיתם על מנת להעריך למלחמה? משרד החינוך ועיריית אשקלון – האחריות על נפש הילדים בידכם.
