כבר התייאשתם מבניית תוכניות התערבות שלא מביאות תוצאות? הילד ממשיך להפריע, להרגיש מתוסכל ולהתפרץ ללא שליטה? אתם חייבים לקרוא את הכתבה הזאת. אופק קפלן, פסיכולוג חינוכי מומחה מטעם מכון דרור לפסיכולוגיה וחינוך בגבעתיים מספר מהן 5 הטעויות העיקריות בבניית תוכנית עיצוב התנהגות, וכיצד נמנעים מהן כדי להביא לשיפור מעשי בהתנהגות, בביטחון ובהצלחתו של הילד.
תוכניות התערבות מיועדות לתלמידים עם בעיות התנהגות בבית הספר, הנבנות באופן אישי לכל תלמיד ולצרכים שלו – בעיות קשב וריכוז, קשיים לימודיים, קושי בסמכות, הצפה רגשית והתפרצות אלימה ועוד.
תוכנית התערבות יוצרת לילד סדר, מאפשרת לו להתמודד עם דרישות המערכת בתנאים הנוחים לו, מלמדת אותו איפוק, ויסות וארגון ומקדמת אותו תוך חיזוק התחומים שקשים בעבורו, תוך נתינת חיזוקים חיוביים על כל שיפור.
"אסור אף פעם להתייאש מתוכניות התערבות," טוען הפסיכולוג החינוכי המומחה, אופק קפלן, העובד בשירות הציבורי ובאופן פרטי במסגרת מכון דרור לפסיכולוגיה וחינוך בגבעתיים, "יש להן פוטנציאל ענק שצריך לממש."
ומה אם התוכנית לא מצליחה, אולי יש ילדים שלא מתאימים לכך?
"תוכניות ההתערבות נבנות באופן אישי עבור כל תלמיד, כך שאין דבר כזה ילד שלא מתאים לתוכנית התערבות. מה שכן יש – אלו תוכניות התערבות שנבנות בצורה לא נכונה.
כמו בכל דבר, גם בתוכניות התערבות ישנן טעויות, שכמובן נעשות ללא כוונה, אם בשל חוסר מקצועיות או בשל אי הבנה מעמיקה של התוכנית. להלן 5 טעויות עיקריות:
- שימוש לא נכון בטבלאות עיצוב התנהגות
טבלאות עיצוב התנהגות הן טבלאות שבעזרתן מעודדים ילדים להתנהג לפי הכללים, באמצעות מתן פרס על התנהגות טובה, למשל. טבלאות כאלו יכולות להיות חלק מהתוכנית, אבל יש היבטים חשובים רבים מעבר להן.
בתוכנית התערבות לא מדובר רק בדירבון ומוטיבציה על התנהגות רצויה, מה שיכול להיות אפקטיבי אצל ילדים, אלא ביצירת מערך שלם של התמודדות עם רצוי ומצוי והשגת מטרות בדרך נאותה.
כל תוכנית התערבות נבנית עם פתרונות שמתאימים לילד אישית, לרבות צ'ופרים ואיסורים, אך שימוש בטבלאות עיצוב התנהגות כשיטה יחידה מייצר פערים בתחומים אחרים כמו בניית אמון, סמכות, לימוד ויסות רגשי ועוד.
- ציפיות לא תואמות וחוסר שיתוף פעולה
פעמים רבות, עם כל התקווה שיש ביצירת תוכנית התערבות, קיימים גורמים שמראש מגיעים חסרי אמונה כלפיה. לפעמים אלו ההורים, לפעמים המורים ולפעמים מורים מקצועיים, אפילו כאלה שרואים את הילד פעם בשבוע.
כל הגורמים בתוכנית חייבים להיות מעורבים בה, ויש ליצור ביניהם שיתוף פעולה ולהדגיש עד כמה חשוב להראות אמונה מלאה בתוכנית ובילד – הוא קולט את הניואנסים ולכן צריך חזית אחידה של מבוגרים שיאמינו בו.
כמו כן, יש לערב את הילד עצמו בתוכנית שהוכנה עבורו, להסביר לו על עיקריה וההיגיון שעומד מאחוריה, ולתת לו תזכורות על מערכת השעות החדשה, לסייע עם רישומים ביומן, פתקים לחיזוק אישי, שיחות מעקב ועוד.
גם הציפיות צריכות להיות תואמות: סביר להניח ששיפור יגיע במנות קטנות ובצורה הדרגתית, ועלולה גם להתרחש החמרה בהתנהגות בהתחלה, כתגובה של הילד לשינוי הפתאומי בהתייחסות כלפיו ובדרישות ממנו.
- חוסר רצון או משאבים
עצוב להודות בכך, אך לעיתים אין לבית הספר את הכוחות להשקיע כל כך הרבה בילד אחד, שגם כך מקשה מאוד. אמנם דווקא במקרים כאלו, חשוב להתעקש – אם מצד ההורים או הצוות בבית הספר – כי זו מהות החינוך.
לפעמים יהיה צורך בתמיכה נוספת באחריות ההורים, כמו טיפול פסיכולוגי, הדרכת הורים, התייעצות עם איש מקצוע חיצוני כמו נוירולוג או פסיכיאטר וביצוע אבחונים מסוימים שיוכלו לשפוך אור על מצבו של הילד ועל צרכיו.
במקרים אחרים, תידרש עזרת בית הספר, למשל במתן שיעורי תגבור או סיוע לימודי כחלק מתוכנית ההתערבות. יש להילחם על כל משאב שיהיה רלוונטי עבור הילד, זכרו שכשהשיפור יתרחש, כל המאמץ יהיה שווה את זה.
- מעקב, ליווי והרבה עקשנות
כאמור, ייאוש הוא האויב מספר 1 של כל תוכנית. תמיד ישנן עליות וירידות בשיתוף הפעולה של התלמיד, והוא עשוי להיבהל במהירות מהכישלונות של עצמו ולחזור לדפוסי ההתנהגות המוכרים וה"בטוחים" שלו.
חשוב לזכור שתוכנית שננטשת במהירות מראה לילד כאילו אין דבר שאפשר לעשות עבורו וכי הכל נידון מראש לכישלון. אם יש כלי שניסינו ומיד ויתרנו עליו – כולם יאבדו בו אמון בהמשך הדרך ויהיה קשה להשתמש בו שוב.
כמובן, יכול להיות שהתוכנית אכן לא מתאימה מספיק לתלמיד, וצריך שוב להתכנס ולבנות אותה מחדש באופן יעיל יותר. לכן חשובה ההתייעצות עם גורם מקצועי שיוכל לבנות תוכנית שניתן להתמיד בה לאורך זמן.
- "הצלחה" מהירה מדי
פעמים רבות שוכחים מהתוכנית ברגע שישנה יציבות, אף על פי שהילד לא באמת שינה את ההרגלים שלו וצריך עדיין את תשומת הלב המיוחדת ואת החיזוקים. במקרה כזה כל מהמורה בדרך תחזיר אותו לסורו.
לפעמים הפרסים שבחרנו כבר לא מעניינים את הילד או שהוא משתעמם כי התוכנית כבר לא מאתגרת אותו ואולי נראית לו ילדותית. זה בדיוק הזמן לנסות לשנות את היעדים או לתת לתלמיד יותר אחריות אישית.
זו גם הסיבה לחשיבות של המעקב הקבוע אחרי ההתקדמות של התוכנית, שחייב לכלול את כל מי שהיה מעורב מלכתחילה בתכנון ובאישור. שם המשחק הוא סבלנות, לצד התאמה לשינויים תוך בחינה מתמדת של המצב."
ומה קורה אם תוכנית ההתערבות מושלמת ועדיין לא רואים שינוי?
"זה יכול לקרות, כמובן. יש גם מקרים קיצוניים, שרוב בתי הספר לא היו מצליחים לתת להם פתרון למרות מאמצים רבים. זה קורה בגלל מסגרת לא מתאימה – למשל ילד שצריך כתה או בית ספר לחינוך מיוחד.
עדיין, חייב להתעקש על תוכניות התערבות. לא רק כדי לנסות להשאיר את הילד במסגרת רגילה, אלא כדי לתת לו את התחושה שהמבוגרים סביבו נכונים לעזור לו, קשובים אליו ולצרכים שלו ותומכים בו באופן מלא.
זו הדרך להבין טוב יותר את הקשיים שהתלמיד מתמודד איתם, לדעת איך נראה העולם שהוא חווה ומרגיש, ואם יש הכרח אמיתי – לחשוב על שינוי מסגרת עבורו. אולם כפי שאמרנו, רוב התוכניות לא צולחות דווקא בגלל טעויות.
למרבה הצער, טעות קריטית ביצירת תוכנית התערבות אחת עלולה לפגום ולהקשות גם בתהליכי תיקון אחר כך, בין היתר בשל התנגדות של הילד או בשל חוסר תקווה ואמונה מצד ההורים, המורים ושאר המעורבים בתוכנית.
לפיכך, גם אם מאתרים את הטעויות שנוצרו ובונים תוכנית התערבות חדשה בליווי של איש מקצוע כמו פסיכולוג חינוכי מומחה, חשוב לפתוח דף חדש ולהגיע מוכנים ומלאי תקווה שהשינוי אפשרי – כי הוא אכן אפשרי."
לפני שמתייאשים – בודקים טעויות ומתקנים. התייעצו עוד היום עם איש מקצוע לגבי בניית תוכנית התערבות מקיפה לילד במסגרת החינוכית והמשפחתית, לרבות מעקב וליווי תוך מתן מענה אמיתי לצרכיו של הילד.
