לרפואה שלימה החלמה מהירה ובריאות איתנה ליונתן בן מוניק
באחד הימים הלך הגאון מוילנא לעיר השכנה. כשהגיע לעיר נכנס למארחיו, אכל, שתה וביקש מהם שיעירו אותו כעבור שעתיים כדי שיוכל ללמוד תורה.
מארחיו התעסקו בארגון הבית ושכחו להעיר את הגאון בזמן, הם העירו אותו כעבור שעתיים ועשר דקות…
כשהתעורר הגאון משנתו, הבין שהתעורר עשר דקות מאוחר יותר והחל לבכות על איבוד הזמן היקר.
הגאון מוילנא היה בצער כה גדול עד שאף בני העיר הצטערו כולם ושאלו: "איך בעיר שלנו קרתה תקלה כזו לגאון…".
כעבור חמש עשרה שנה חזר הגאון מולינא אל אותה העיר, אל אותם המארחים. אכל, שתה והלך לישון. כעבור שעה וחמישים דקות התעורר הגאון, ישב מול השולחן ועשה סעודת הודיה לבורא עולם.
ניגשו אליו המארחים ותהו לפשר הסעודה. הרים הגאון את ראשו השמיימה ואמר: "ריבונו של עולם, תודה לך שזיכית אותי לחזור בתשובה באותה העיר, באותו בית, באותו הזמן ולתקן את אותן עשר דקות שהתבזבזו לי מהחיים…".
כתוב בפרשה: "וַיַּפֵּל ה' אֱלֹקִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן…" (בראשית ב', כא').
אומרים בעלי המוסר: "'ויפל תרדמה על האדם' – 'ויפל' לשון נפילה, שהשינה מפלה היא לאדם…".
אחד הקניינים שבהם התורה ניקנת היא: "מיעוט שינה". השינה נצרכת לאדם, אין אדם יכול לחיות ללא שינה.
אומרת הגמרא (נדרים טו'.) "האומר: 'שבועה שלא אישן שלושה ימים, מלקין אותו וישן לאלתר", שלושה ימים רצופים בלא שינה אינם שייכים למציאות החיים ומהווים סכנת נפשות. אבל מיעוט נכון בשינה מצטרף לרוב עירנות רוחנית.
לעיתים אנו עושים את השינה שלנו עיקר, מנצלים כל רגע פנוי להתחפר תחת השמיכה, שוקעים בשינה ומאבדים שעות יקרות בהן יכולנו למנף את עצמנו, לבנות את הבית האמיתי שלנו…
אמר שלמה המלך: "מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת, מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב" (משלי ו', י').
"אַל תֶּאֱהַב שֵׁנָה פֶּן תִּוָּרֵשׁ פְּקַח עֵינֶיךָ שְׂבַע לָחֶם" (משלי כ', יג').
השינה אמנם נצרכת, אך אדם חכם ממעיט בה, מנצל את זמנו לדברים טובים יותר, להתעלות ולמידה, לעזרה ונתינה.
אמר הרמב"ם שרוב לימודו, שקדנותו וחוכמתו היו דווקא בלילה כשהיה ער.
אין לנו צורך להיות ערים בלילה, אך מיעוט שינה וניצול הרגעים הקטנים הללו, יסבו לנו עונג מיוחד.
