לרפואה שלימה ובריאות איתנה לנתנאל בן מזל
שני תלמידים הגיעו אל רבם לשאול שאלה הרב היה באמצע פגישה והרבנית הזמינה אותם לשבת ולהמתין בנתיים הגישה להם מגש עם שתי כוסות מים אחת גדולה והשנייה קטנה.
השניים שהלכו דרך ארוכה היו צמאים ולא רצו להסתפק בכוס הקטנה אולם כל אחד חיכה שהשני יעשה את הצעד הראשון.
אחד החברים הושיט את ידו ולקח את הכוס הגדולה אמר לו חברו אתה לא מתבייש לא מספיק שלקחת ראשון אתה גם לוקח את הכוס הגדולה?
השיב לו חברו אם אתה היית לוקח ראשון הרי היית בוחר את הכוס הקטנה אז זו בדיוק הכוס שהשארתי לך…
כתוב בפרשה:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ".
בורא עולם מצווה את אברהם לצאת מביתו מהמקום בו גדל מהסביבה המוכרת לו מהמקום בו הפיץ את שמו של הקב"ה אל "הארץ אשר אראך" – ארץ לא ידועה.
מדוע פתאום ציווה הקב"ה את אברהם לצאת ממקומו? האם לא עדיף היה שיישאר בסביבתו הטבעית והמוכרת ויוכל להמשיך להפיץ את האלוקות בעולם?
מסבירים שציווי זה "לך לך" מזכיר לנו שאסור לנו להישאר במקום אלא עלינו תמיד להיות במצב של התקדמות תמיד לשאוף קדימה ולא להסתפק במה שכבר נעשה הן בדברי חול והן בקודש.
לעיתים נדמה לנו שהגענו אל המנוחה והנחלה שעשינו די והותר אולם אל לנו להתרגל למקום שבו אנו נמצאים אלא עלינו להמשיך להתקדם.
אל תסתפק בכוס הקטנה אלא תתקדם תחפש היכן תוכל לתת לנפש שלך מקום טוב יותר.
זכור תמיד שהמקום בו אתה נמצא הוא מצוין אולם תמיד תשאף ליותר תעשה עוד חסד עוד מצווה תקבל עוד קבלה טובה תהיה תמיד במצב הולך ולא עומד על מקומך…
