פחות תאונות קשות או קטלניות, פחות תאונות בכלל, והרבה פחות עבירות תנועה. הנתונים מצביעים על מנצח ברור בשאלה שבכותרת. סליחה, מנצחת
בשנים האחרונות נכנסו לחיינו כמה צירופי מילים חדשים שכוללים את המילה תרבות. פתאום התחלנו לשמוע על 'תרבות הדיון' (בעיקר היכן שהיא לא נמצאת, נניח בכנסת ישראל), או 'תרבות ספורט' – לרוב בהקשר של מה שמותר ואסור ביציעים ובטריבונות. אבל יש עוד 'תרבות' אחת שחשוב מאוד לדבר עליה, כי היא פחות נוגעת לנימוסים והליכות, ויותר נוגעת לחיי אדם וגורמי סיכון. אנחנו מדברים כמובן על 'תרבות הנהיגה'. הסיבה לכך היא שלמאפיינים של תרבות הנהיגה יש השפעה עצומה על הנעשה בכבישים שלנו, ועל הסיכוי שנהיה מעורבים חלילה בתאונת דרכים קלה או קשה. כאשר אנחנו נוהגים במשנה זהירות, לא מתפתים לעבירות תנועה או לנהיגה קלת דעת, אנחנו מורידים משמעותית את הסיכוי לסיים את הנסיעה בבית החולים, או גרוע מכך. או שפשוט נפקיד את ההגה בידיים של יותר נשים. גם זאת אפשרות טובה.
רגע, נשים באמת נוהגות טוב יותר מגברים?
בהנחה שההגדרה שלכם לנהיגה טובה היא נהיגה זהירה עם פחות מעורבות בתאונות דרכים, אז התשובה היא חד משמעית כן. עוד לפני שנצלול לנתונים שמוכיחים זאת, צריך לומר שאולי האינדיקציה הטובה ביותר לכך היא העובדה שנשים רבות מצליחות להשיג פוליסות ביטוח רכב במחירים משתלמים במיוחד בהשוואה לגברים, היות וגם חברות הביטוח מודעות לסטטיסטיקה המציגה נשים כנהגות זהירות ואחראיות יותר מגברים. את מידת ההשפעה של מין הנהג על גובה הפרמיה, ניתן לבדוק במחשבון ביטוח רכב של רשות שוק ההון או באמצעות השוואת מחירי ביטוח רכב בין מספר חברות.
לפי נתונים שפרסמה עמותת אור ירוק על בסיס דו"ח הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2020 לדוגמא, 461 נהגים היו מעורבים בתאונות קטלניות (הכוונה היא לתאונות עם הרוג אחד לפחות). מתוכם רק 60 היו נשים, מול 393 גברים. באחוזים זה יוצא רק 13% לבנות המין היפה. הנתונים האלה מקבלים משנה תוקף גם כשסוקרים את הקטגוריה של תאונות קשות. כאן המעורבות של נשים היא 15% בלבד מסך כל התאונות.
עכשיו, יכול להיות שהנתון שחסר לכם עכשיו הוא הנתח שתופסות נשים מסך כל הנהגים שנעים בכבישי ארצנו. ואתם צודקים לגמרי, כי זה נתון חיוני כדי לקבל את התמונה המלאה. ובכן, מסתבר שנשים מהוות 44% מסך הנהגים שתפגשו בכביש. זה אומר שגברים הם עדיין הרוב בכביש, אבל לא בפער גדול, ובוודאי לא באופן שמצדיק את הפערים העצומים בכל מה שקשור למעורבות בתאונות.
אם נבדוק שנים נוספות, הנתונים יהיו דומים מאוד. יותר מזאת, לא מדובר במגמה ייחודית לישראל. היחס הזה בין גברים לנשים במעורבות בתאונות קשות או קטלניות הוא משהו שאנחנו מכירים ממדינות מערביות נוספות.
כשחושבים על זה, התמונה הכוללת לפיה נשים מעורבות פחות בתאונות דרכים (מכל דרגות החומרה), היא פועל יוצא של אותה תרבות נהיגה שדיברנו עליה קודם. גם רשויות החוק השונות בישראל יספרו לכם ששיעור הגברים שמבצעים עבירות כמו מהירות מופרזת, אי מתן זכות קדימה להולכי רגל, אי שמירת מרחק או אי ציות לרמזורים ותמרורים, הוא פי כמה משיעור הנשים שמבצעות את העבירות האלה. אותה תמונה מתקבלת גם כשמסתכלים על התנהגויות כביש מסוכנות קלאסיות, כמו מעבר מסוכן בין נתיבים, עקיפות מסוכנות או היצמדות לרכבים בכביש.
הפערים בין גברים לנשים בכביש, בכל מה שקשור לנהיגה זהירה ואחראית הם כל כך גדולים, שכיום לא מעט גורמי מקצוע העוסקים בנושא כבר מדברים על הגדלת חלקן של נשים מסך כל האוחזים בהגה בישראל. כלומר, אם יותר נשים ינהגו במשאיות, אוטובוסים ורכבים פרטיים, בוודאי לפי כל הנתונים שהתקבלו עד היום, הרי שהדבר יוביל להפחתה משמעותית בכמות תאונות הדרכים, מכל הסוגים ודרגות החומרה.
האם זה משהו שבאמת הולך לקרות? ייתכן מאוד שכן. אחרי הכל, גם את צמד המילים 'תרבות נהיגה' לא הכרנו עד לא מזמן, והיום היא כבר חלק מהשיח. סעו בזהירות.
יוני אביב
