הסטטוס בפרשת"תצווה-זכור" | אביחי דניאלי

*לע"נלג'וליט בת טאוס*

לבני זוג מהמרכז לא היו ילדים במשך שנים רבות. הם עשו כל שביכולתם – דרשו ברופאים הטובים ביותר, אך לשווא, כל ניסיונותיהם העלו חרס. בצר להם, החליטו שהבעל יסע לנתיבות אל הבבא סאלי זצ"ל להתברך מפיו, בתקווה שהקב"ה ישמע את תפילתו.

כשהגיע הבעל אמרו לו בני הבית כי הרב עומד לצאת באותם הרגעים לירושלים למספר ימים, ואף הראו לו את התיקים המוכנים ליד הדלת.

"רק באתי לבקש ברכה!" התחנן האיש, "תנו לי להיכנס לרגע אחד…" הסכימו בני הבית והכניסוהו אל הרב.

באותו הרגע פרץ האיש בבכי, וביקש מהרב שיברך אותו לישועה. הרב שמע את מצוקתו, ובירר בחביבות את דרכי הפעולות שכבר פעל. הבעל פירט את כל דרכי הפעולה ואת כל ניסיונות הרפואה שעשו ולא הועילו דבר.

כששמע זאת הבבא סאלי, ביקש מבני משפחתו שיערכו שולחן לאורח הנכבד. כמובן שאף אחד לא שאל שאלות ומיד עשו כדבריו. השולחן נערך, האורח והרב ישבו לאכול, ובני הבית המתינו על מטלטליהם, כשהם מתפלאים על מה ראה הרב לשבת ולאכול עם האורח הלא מוכר, שבסך הכל בא לבקש ברכה לפרי בטן.

הסעודה הסתיימה, ולאחר ברכת המזון בירך אותו הרב, והבטיח לו שלשנה הבאה יחבוק בזרועו בן זכר! יצא האיש בשמחה מבית הרב.

כשיצא האיש העזו בני הבית לשאול את הרב: "מדוע לא בירך הרב את היהודי מיד? לשם מה נזקקנו לעכב את הנסיעה?"

השיב להם הבבא סאלי: "כששמעתי כמה ניסיונות עשה הזוג כדי לזכות בפרי בטן, הבנתי שפתחי הישועה נסגרו בעדם. חשבתי, מה אעשה כדי לפתוח להם מחדש את פתחי הישועה? ואז עלה בדעתי שאם אשבור את מידותיי, אעכב את נסיעתי לירושלים, ובמקום זאת אארח את הבעל ואשמח אותו, אף הקב"ה 'ישבר' את מידותיו, וימציא לו ישועה. רק כשהרגשתי ששיברתי די את המידות, ברכתי אותו…!"

כתוב בפרשה: "וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם, וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית, כְּתוֹלְדֹתָם" (שמות כח', ט' -י')

בשני מקומות בבגדי הכהונה נשא אהרן את שמות בני ישראל: על כתפי האפוד ועל אבני החושן.

אמר רבי שמשון פינקוס זצ"ל: "שמות השבטים שעל החושן נכתבו על אבן נפרדת, כל שבט על אבן, ואילו על כתפי האפוד היו כתובים שישה שבטים על כל אבן שעל כל כתף.

ללמדך שלגדול הדור הנושא את משא העם, ישנם שני תפקידים: הראשון, לשאת את המשא הציבורי על כתפיו, והתפקיד השני לשאת על ליבו את משאו של כל יחיד ויחיד, להתייחס ולשמוע את מצוקתו".

כל אחד מאיתנו יכול להיות כהן גדול, אולי לא לשאת את משא העם על כתפיו אך בהחלט יכול לשאת משא של אדם אחד, קרוב או משפחה שלמה.

החושן היה נתון על הלב, אשר שם פועם רגש הרחמים והחמלה. אין אדם שמחפש חמלה ורחמים, אף אדם לא מעוניין להיות במצב הזה, אך החיים מביאים אנשים למציאות כזו.

אתה, הפעל את ה"חושן" שעל לבך, שים לב למצוקת האדם שעל ידך, הושט יד, תן כתף, הפעל את הרגש ותעזור. כך תשבור את מידותיך ובורא עולם ישבור את מידותיו ויתן אף לך ישועות.

מי יודע? אולי ברגע הזה אתה תהיה הכהן הגדול של בורא עולם והמלאך מיכאל לעומד מולך אז קום תסכל סביב ותראה איך אתה יכול לעזור לשני

*זמני כניסת השבת :* 

*כניסת שבת :17.05*

*תוספת שבת:16.55*

*יציאת השבת :18.02*

*יציאת השבת ר"ת:18.38*

 *שבת שלום ומבורך*