לרפואה שלימה ובריאות איתנה שחף בן ליבת
יהודי צדיק וירא שמים עבד אצל מוכר יין. מוכר היין היה אדם רמאי ובעל תחבולות.
באחד הימים שכח העובד את ארנקו בחנות היין. כשהגיע לביתו שם לב ששכח את ארנקו בחנות. מיהר העובד אל החנות, חיפש את הארנק אך לא מצאו.
"איך יתכן?" חשב לעצמו, "הרי רק לי ולבעל החנות יש את המפתח".
ניגש העובד אל ביתו של בעל הבית ושאלו על ארנקו. בעל הבית השיב בשלילה, והעובד לא התייאש ושאל בשנית: "הרי רק אתה ואני היינו החנות, אנא החזר לי את ארנקי".
"צר לי, אך אין לי מושג על מה כבודו מדבר", השיב בעל הבית.
בצר לו פנה העובד לבית הדין ותבע את מעסיקו. שמע הדיין את הדברים, הבין שיש דברי טעם בטענות העובד ואמר לבעל הבית בחוכמה: "כבודו איש ישר ואהוב, הרי לא תעשה רעה לעובד שלך, כנראה מישהו פרץ לחנות ולקח את הארנק. והרי ישראל אנשים כשרים וישרים, לכן לבטח זהו אחד הגויים הגרים באיזור בית היין".
בעל הבית שמח שמחה גדולה, ונענע בראשו לאות הסכמה עם הדיין. העובד עמד במבוכה ולא הבין כיצד חשב כך הדיין, כיצד הסיר את האחריות מבעל חנות היין.
לפני שפסק את הדין אמר הדיין: "ידועה ההלכה שאם גוי נגע ביין הוא פסל אותו מדין 'יין נסך'. לכן אצטרך להכריז על היין של כבודו שהוא 'יין נסך' ותצטרך לשפוך את כל תכולת חביות היין שיש לך בחנות".
כששמע בעל החנות את פסיקת הדיין נחרד כולו, הוא הבין את גודל הנזק הכספי, והעדיף להחזיר לעובד את הארנק שלו מאשר לאבד את כל רכושו.
מיד צעק והודה באמת: "אני גנבתי את הארנק, אחזיר את כספו בזה הרגע".
הדיין לא האמין לדבריו, "כנראה שמנסה הוא להתחמק מהפסד כספי" חשב. השביע הדיין את בעל החנות על אותו על הדבר, ובסיום הדיון חזר הארנק אל בעליו.
כתוב בפרשה "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (שמות כא', א')
אמרו חז"ל: "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות".
מדוע לא נאמר: "אין לו לדיין מה שאוזניו שומעות?" הרי הוא שומע את הנתבע והתובע, הוא לא ראה מה קרה אלא שומע את שהיה.
מכאן לומדים שתפקידו של הדיין הוא לא רק לשמוע את הפרטים אלא לנסות ולעשות תחבולות בחכמה כדי למצוא את האמת, ועל זה נאמר: "הוו מתונים בדין"
לעיתים אף אנו לובשים את כובע הדיין, דנים כל אדם שעובר מולנו, את מעשיו, את מראהו.
לא פעם ניזונים אנו משמועות שווא ובכך חורצים את גורל הסובבים אותנו.
כדי להיות דיין, צריך לראות, לחפש דווקא את הטוב, לא לשמוע לדיבורי חול על אחרים, אלא לראות בעיניים שלנו את האמת.
אך לא די בכך, גם העיניים שלנו לעיתים מטעות אותנו, מראות לנו את הפגום והחסר שבאחר במקום את הטוב החבוי בו.
נסיר מעל ראשנו את כובע הדיין והשופט, לפני שנדבר על אחרים, נדון אותם, נשפוט את מעשיהם, נסתכל במראה ונשאל "האם אנחנו טובים יותר…?"
יש שופט ודיין שרואה טוב מאיתנו, בורא עולם יודע את ליבות בני האדם, נשאיר לו את תפקיד השופט, אנו נהיה העדים, עדים המעידים על חברינו רק טוב…
