בצמ"פ (צוות מחלקה פלוגה), תחולקו כבר לצוותי טנק מלאים, תותחן טען נהג ומפקד. בצמ"פ מבצעים תרגולים מורכבים יותר, בהם כל הצוות מתאמן יחד. מתחילים מתרגולים בסיסיים בהם הטנק רק עומד במקום, ומגיעים לתרגילים מורכבים שכוללים ירי פגזים בתנועה, תרגילי מחלקה ופלוגה בהם משתתפים מספר טנקים, ולפעמים גם שיתופי פעולה עם חי"ר.
הייתי מפקד מחלקה בצמ"פ במשך שמונה חודשים. זה המקום בו החיילים סופגים את החינוך והאופי השריונאי; חדוות עבודה, קנאות לכלי וקפדנות. שריונר אמיתי צריך לאהוב לעבוד קשה וללכלך את הידיים בשמן, גריז ופיח. אולי אין מסעות ארוכים וסחיבת משקלים, אבל לפרוס זחל 3 פעמים ברצף זה לא פחות קשה. האופי השריונאי מתבטא בהשקעה וביחסי האהבה של החיילים לטנק. אין טען שלא מתאמץ שהמקלעים שלו יעבדו הכי טוב בפלוגה, ואין נהג שלא רוצה שהתא נהג שלו יהיה הכי נקי בפלוגה. אם אתם חושבים שעבודת כפיים, לכלוך והשקעה הם לא בשבילכם, אין לכם מה לחפש כאן!
לאחר הצמ"פ מגיעים לפלוגות המבצעיות, או לקמ"ט – קורס מפקדי טנקים (אין כמו תחושת העוצמה כשעומדים בכיפת המפקד כשהטנק מסתער..).
בפלוגה המבצעית יש כמה אופציות של תעסוקה – או שהפלוגה באימון – מתאמנים עם הטנקים במשך ארבעה חודשים, בבוץ בחורף ובפודרה בקיץ. קו חי"ר – הפלוגה תופסת קו ביהודה ושומרון בתצורת חי"ר, בלי טנקים, ועושים משימות שכל פלוגת חי"ר עושה; מעצרים, סיורים ושמירות. או קו טנקים – בעזה, סוריה, מצרים או לבנון.
הפלוגה שלי כיום בתעסוקה מבצעית בגבול לבנון. תחושת האחריות גדולה מאד. טנקים הם הכח הזמין ביותר והעוצמתי ביותר בגזרה בשגרה. אנחנו מוכנים להגיב בעוצמה לכל אירוע שיקרה. במהלך מבצע שומר החומות, הגבנו הצוות שלי ואני, להפגנה המונית בגבול ליד מטולה.
הרבה מפגינים חצו את גדר הגבול, זרקו בקבוקי תבערה על שדות ורצו לתוך שטח הארץ. כוחות החי"ר שהגיעו למקום לא הצליחו לפזר אותם, ולאחר כמה דקות ביצענו ירי של שני פגזים במרחק מה מההפגנה. תוך כמה שניות לא נשאר שם אף אחד, כולם הסתובבו וברחו, רק מהרעש של הירי ומפיצוצי הפגזים. באירוע הזה הבנתי באמת כמה משמעותיים הטנקים בתפיסת הקו, ובטח במלחמה.
בקיצור, אם אתם אוהבים לעבוד, להשקיע, להתאמץ ולהתלכלך, אם אתם רוצים להכיר את האנשים הכי מדהימים בצבא, ואם אתם רוצים להיות חלק מהחיל החזק ביבשה, בואו לשריון!
