בפרשת השבוע חקת,
משה רבינו נצטווה לדבר אל הסלע, כדי שיצאו ממנו מים, ובמקום זאת היכה עליו כתוצאה מכך, נגזר על משה רבינו שלא ייכנס לארץ ישראל, אלא ימות במדבר.
אילו היה משה מכניסנו לארץ, היה מרוממנו לדרגת הגאולה, והוא היה מלך המשיח. על הפסוק "עד כי יבוא שילה" רמוז בזוהר הקדוש, כי "שילה" בגימטריה "משה" – משה רבינו היה בונה את בית הבחירה.
מעשי ידיו של משה נצחיים הם, על כן בית המקדש שנבנה על ידו לא היה חרב לעולם, היינו חוסכים את גלות עשרת השבטים ואת חורבן בית המקדש הראשון, את גזרת המן ואת שיעבוד אנטיוכוס, את חורבן בית המקדש השני ואת חורבן ביתר. לחשוב שכל זה היה נחסך, אילו היה שם דיבור במקום הכאה….
חז"ל קבעו (בבא מציעא פ"ו), שעבור כל פעולה שעשה אברהם אבינו בעצמו בעבור אורחיו, גמל הקדוש ברוך הוא לבניו בעצמו. אברהם בעצמו הביא לחם, והבורא הוריד לנו מן. אברהם בעצמו נתן להם בשר, והבורא הגיז לנו שליו במדבר סיני.
אברהם בעצמו ליווה את המלאכים לשלחם, והקב"ה הלך לפניהם בעמודי אש וענן. לעומת זאת, לגבי המים, הסתפק אברהם בהבאתם על ידי שליח: "יוקח נא מעט מים", וגם אנו קיבלנום על ידי שליח, על ידי משה רבינו.
אילו היה אברהם טורח מעט יותר, וגם את המים היה מביא בעצמו, למרות היותו זקן מופלג , גם את המים היה הבורא נותן בעצמו, ולא היה מצווה על משה להנביע אותם מן הסלע. באותה שעה לא היו נצרכים לא דיבור ולא הכאה, ולא היה מתרחש חטא "מי מריבה". משה רבינו היה מביאנו לארץ ישראל ובונה לנו בית מקדש נצחי, ועתה כבר היינו חיים אלפי שנים בתוככי הגאולה.
מכאן אנו לומדים מה עלולות להיות השלכותיו של מעשה זעיר וכל מעשה הנראה כה פעוט וזניח וקטן לעיני בשר עלול לגרום לדברים גדולים והשלכות לדורות הבאים.
שנזכה להעריך כל מעשה או מצווה קטנה כגדולה ובכך נשפיע שפע גדול לנפשנו לנו ולכל העולם….אמן!!!
