אחרי שבת מתוחה במיוחד ולמעלה מארבעים שריפות, בדרג המדיני/ בטחוני החליטו לא להגיב למרות האזעקה בשדרות ובלוני התבערה. אסטרטגיה או כניעה? 📸 מילן מועלם
כמה קשה הייתה השבת. לי לפחות. השקט שלפני הסערה, כך הרגשתי בכל רגע נתון וגם צדקתי. שקט היה וגם סערה. השקט מצידנו, הסערה מצידם.
לא פחות מארבעים שריפות פרצו בישובי העוטף, חלקם ממש קרוב לעיר שלנו ומה עשו בצבא? ספינים ותו לא. טענו שדין בלון הוא כדין רקטה, הבטיחו להכות בחמאס בכל הכח וגם טענו שהפעם לא נכנע כל כך מהר.
כבר למעלה משבוע שעוטף עזה עולה באש. צוותי הכבאות לא נחים לרגע, אבל היי, זה רק העוטף, מקום זניח, שישרף.
שישרף? אז זהו שלא! השטחים שנשרפים באש הטרוריסטים הם אתרי בילוי וטבע של תושבי הדרום, חממות של חלקאיים שמשקיעים בהם יום ולילה את האנרגיות והאהבה שלהם.
אנחנו מנוהלים. פשוט מנוהלים על ידי ארגוני הטרור האכזריים, אלא שסוחטים אותנו כל כמה חודשים מחדש ובמה עסוקה הממשלה? בנסיונות נואשים לא להוביל את ישראל שוב לבחירות. אני תומכת ביבי גאה אבל די, איבדתם את זה.
מי יודע? אולי בחירות הם לא אסון, אולי זה יגרום לחברי הממשלה להראות כמה הם אמיצים ולעודד אותנו, תושבי הדרום, לתמוך בהם שוב. אולי זה מה שיוביל למבצע צבאי רחב ויסודי ויעזור למקבלי ההחלטות לנקות את העשבים השוטים שבגללם סובלים גם תושבי הרצועה. הממשלה שלנו מייצרת לאחרונה הרבה פייק ניוז, כן גם אני נפלתי בפייק שהאמנתי שלא ניתן לחמאס להרים ראש. טעיתי. שבוע טוב.
