חג סוכות גדוש במצוות וחסדים, אחת המצוות היא ארבעת המינים – מצווים אנו לקחת ארבעה מינים: אתרוג, לולב, הדס וערבה.
האתרוג, הלולב וההדס חשובים הם, יקריי ערך, בעלי הידורים שונים, אולם המין הרביעי, הערבה, פשוטה היא, קל להשיגה, מחירה מוזל, ונוטים בדרך כלל לזלזל בה.
חז"ל המשילו את ארבעת המינים לסוגים שונים של בני אדם –
האתרוג – כמוהו כאדם המושלם, שיש בו טעם תורה, ויש בו ריח של מעשים טובים.
הלולב – כאדם שיש בו טעם, הוא למדן ותלמיד חכם אולם אין בו ריח – אין בו מעשים טובים.
ההדס – כאדם שיש בו ריח, מעשיו טובים, אבל אין בו טעם – אינו תלמיד חכם, אין בו טעם תורה.
הערבה – כאדם שאין בה ריח וטעם – אין בו מעשים טובים ואין בו לימוד תורה.
הערבה הצטערה ממעמדה הפחות ובכתה לפני הקב"ה: "משום שאני פשוטה ודלה, הגדלה ליד כל נחל אין לי ערך וניתן לזלזל בי?
"ממש לא! ההיפך הוא הנכון" השיב לה הקב"ה, "ערכך אינו פחות בשל פשטותך, חשובה את לפניי ביותר ומתפאר אני דווקא בך… כשאני יוצא לרכב בעולם, אני רוכב עלייך, כמו שנאמר 'סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת' (כמו שכתוב בתהילים סח', ה')
וכן קבעתי יום מיוחד רק לך, יום הושענא רבה, יום בו כולם עוסקים רק בך, ובך הם חובטים את שונאיהם…"
אם נשפוט לפי המראה החיצוני של האדם, של חפצים שונים, לא נוכל להגיע אל מי ומה הם, סביר להניח שנפספס את המעלות והכישורים שבהם.
הנטייה לזלזל באדם הפשוט, זה הנמצא בצד, זה שלא עושה הרבה רעש, מסירה מאיתנו את הזכות להכיר אדם שיכול להביא לנו תועלת גדולה, ללמד אותנו ולעזור לנו.
בערבה אין דבר חיצוני טוב, אין בה ריח, אין בה טעם, היא נראית נבולה ועייפה, אולם דווקא היא מרכבתו של בורא עולם, דווקא בה בחרה התורה להסתופף בין ארבעת המינים.
לא ניתן להכיר אדם על פי מראהו, לבושו והתנהגותו עד שאתה לא "חופר" מעט בתוכו, לאחר "שתחפור" תבין כמה יהלומים חבויים בתוכו… בכולם יש מעלות טובות, תפקידך הוא פשוט לחפש אותן ולהבליטן…
בזכות העזרה ההדדית של כולנו והראיה הנכונה בכל אחד
נזכה לשבת בסוכתו של המשיח בירושלים עיר הקודש בקרוב ממש אמן ואמן.
